עשר הדברים שלא מלמדים אותנו בביה"ס לעיצוב

אהלן אהלן.
אח שלי גיבור שלך לי איזה לינק למישהו שכתב קטע עם הכותרת שפה למעלה וחשב שזה יעניין אותי. אכן כן, אך אויה! הכל באנגלית. קצת ויתרתי ואמרתי, מה.... לא נעיק עליכם. והיום בשיטוטי פתאום מצאתי משהו שתרגם את המאמר בשבילינו, שמחה וששון והידד. הוא קצת ארוך אז אנא סלחו לי...:)
1. כשרון הוא רק שליש ממשוואת ההצלחה.
שני השלישים האחרים ששוים לו בחשיבותם הם עבודה קשה ומזל. עבודה קשה משמעותה משמעת עצמית ומזל משמעו גישה לכוח, כסף ותזמון נכון. למעשה גם אם אין לך כשרון בכלל אתה עדיין יכול להצליח. אם אתם חושבים שאני טועה, פשוט תסתכלו סביב (חחח:)

2.
95 אחוז מכל עיסוק יצירתי היא "עבודת זבל".
אם לא תלמד לאהוב את העבודה המשעממת, המטופשת ומעצבנת במקצוע שלך ולבצע אותה בקפדנות ובאהבה אין מצב שתצליח.

3. אם כל הדברים חשובים באותה מידה אז שום דבר לא באמת חשוב.
אנחנו שומעים הרבה על חשיבותם של הפרטים, אמירות כמו "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" וכיו"ב, האמירות הללו כמובן נכונות אבל עם דגש אחד חשוב מאוד והוא: היררכיה!. לא כל הפרטים חשובים באותה המידה, וחשוב מאוד לזהות את הדברים החשובים יותר ולעשות אותם קודם כל ובעיקר אותם. עסקן נדל"ן מצליח מאוד לימד אותי את זה, הוא אמר לי תראה את הסרט "מלך עכברוש"...אתה תבין את העקרון.

4. אל תתעסק יתר על המידה עם בעיות.
פעם בבי"ס ניתן לי איזה פרוייקט של 10 שבועות עבודת פיצוח של איזה עניין ואחרי השבוע הראשון המרצה אמר לי שפתרתי את הבעיה עכשיו קדימה ליישם אותה. כל ה"מבקרים" האחרים שיצא לי לפגוש תמיד דחפו אותי לסבך את העניינים ולהמשיך לפתח בעיה כשלמעשה היא כבר הייתה פתורה. מעצבים הם טיפוסים כפייתיים מטבעם. זו הייתה עבורי הקלה גדולה, לפעמים זה פתאום מכה אותך, הבעיה נפתרה...זוז הלאה.

5. תתחיל עם מה שאתה יודע, ואז תתקדם לחשוף את הלא נודע.
תתחיל בהתחלה, הצב את כל הנתונים שאתה כבר יודע ומהם תתקדם לכל נתון לא ידוע, צעד צעד. חלק מהנתונים הלא נודעים נגזרים באופן הגיוני מהנתונים הידועים והאחרים מסתמכים בחלקם על הידוע. זה הכלל הכי חשוב בעיצוב ובזן מבטאים את זה: "היה היכן שאתה נמצא"...זה עובד.

6. אל תשכח את המטרה שלך.
הגדרה של פנאט היא: אדם שמכפיל את המאמצים אחרי שהוא שכח את המטרה שלו. תלמידים ומעצבים צעירים הרבה פעמים ניגשים לבעיה עם תבונה וברק, ואז בהדרגה נותנים לזה "להתמוסס" בגלל בלבול פחד ומאמצים מיותרים. הם שוכחים את המטרה שלהם ומציבים לעצמם מטרות חדשות תוך כדי התקדמות בדרך. המחשבה המקורית היא סוג של מתנה משמים, אומנים יודעים את זה, הם אומרים "נצור את הרגע", "כבד אותו". רשום את הרעיון שלך על נייר והדבק אותו לפניך.

7. כשאתה מסיט את המשקל שלך לצדדים אתה בדרך כלל נופל מאיבוד שיווי משקל.
בטחון יתר הוא גרוע בדיוק כמו חוסר בטחון. היה צנוע ועניו בגישתך לבעיות. הערך והכר את הבורות שלך, ואז פעל בחיוניות ללמד את עצמך אודותיו. שאל שאלות. כוח – הכוח ליצור דברים וגלם אותם במציאות – הוא זכות. אל תשתמש בו לרעה, אל תמעיט בקושי שבכך או שזה יחזור לנשוך את הישבן העסיסי שלך. גלגלי הקארמה האדירים, אמנם באיטיות, אבל מסתובבים.

8. הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות, או, אין יוזמה מעולה שתחמוק מעונש.
העולם אינו בנוי כדי לקדם את הטוב ביותר בדיוק כמו שהוא לא בנוי כדי לקדם את הגרוע ביותר. הוא לא מבוסס על גאונות וחדשנות כי אם כך היה אז המערכת לא הייתה ניתנת לחיזוי. המערכת דורשת ממוצעות וצפי ברור, אי לכך רעיונות מבריקים ומהלכים פורצי דרך הולכים נגד היסוד של ההסכמה החברתית כמעט בהגדרה שלהם. הם ידרשו מאמצים אדירים כדי שיצליחו. רובם נכשלים. צפה לעבוד קשה, להכשל מידי פעם ושהרעיונות שלך ידחו. העבודה שלנו דומה לאמנות לחימה או לאסטרטגיה צבאית: לעולם אל תמעיט בערך היריב. אם אתה מאמין במצויינות, ה"אוייב" שלך יהיה קרוב לודאי – כל דבר.

9. הכל מסתכם בפלט.
לא משנה כמה המחשב שלך מרנדר מעולה, כמה המאמר שלך משובח, לא משנה כמה נפלא המה שזה לא יהיה שלך, אם אתה לא יכול להציג ולחשוף אותו הוא למעשה לא קיים. כוונן את עצמך ל"תצוגתיות", שים את הצגת הדברים שלך בלוח הזמנים של העבודה...פלט , פלט, פלט, פלט...תראה לי את הפלט.

10. שאר העולם כן(!) נחשב.
אם אתה מקווה להשיג משהו, בסופו של דבר תצטרך את כל אותם אנשים שלא סבלת בתיכון. פעם למדתי בבית ספר מאוד יוקרתי לעיצוב, התפיסה שם הייתה "אם אתה כאן, אתה כל כך חשוב, ששאר העולם בכלל לא משנה". אף לא אחד מהאנשים שלמדו שם שאני מכיר באמת הצליח מחוץ לבית הספר. למעשה, רובם נקלעו למעמד ניהול ביניים בטלני שהם כה תיעבו בתור סטודנטים. חליפה לא הופכת אותך לגאון. לא משנה כמה טוב העיצוב שלך, מישהו צריך לבנות או לייצר אותו. מישהו חייב "להבטיח" אותו. מישהו חייב לקנות אותו. כבד את האנשים הללו...אתה צריך אותם, ביג טיים!

והנה הלינק למאמר באנגלית:http://www.designobserver.com/archives/000121.html
Michael McDonough שלו המאמר ומי שתרגם זה http://cafe.themarker.com/view.php?u=105484
בחור המכונה ג'אנגו