יום שישי, 22 בפברואר 2008

קשקשים מפלסטיק ומיני מרעין בישין אחרים

לאחרונה אני קוראת את ספרו של אפרים קישון על מעלליו עם חברו הטוב ארבינקא אי שם בשנות ה - 50 לפני יומיים הגעתי לפרק שאין רלוונטי ממנו לנושא הדיון שלנו בפגישתנו הראשונה. ולהלן מצורף קטע מתוכו:
תרגיל ב 3:45 מתוך ארבינקא/ אפרים קישון

...השעמום הדחוס העיק עלינו יותר מתמיד.
"שמע," מילמל לבסוף ארביקא ועיניו בטורקי, "למה לא מייצרים ספסלים בשביל בעלי יד שמאלית, זאת אומרת שהידית תהיה על הצד השני של הספל?"
"איכפת להם? מוכרים גם ככה."
"זה חמשת אלפים שנה אותם הספלים הסטנדרטיים," ציין ארבינקא. "האם ניסו פעם לשים את הידית בפנים, כדי לא לפגום בשלמותו החיצונית של הספל?"
"אף פעם לא," עניתי. "הכול שיגרה פה."
ארבינקא העלה את החרס לפיו ולגם....

..."אין זה הזמן לשטויות," ביאר ארבינקא. "אני דן בדברים מעשיים כגון, קשקשים מפלסטיק. עכשיו יצא לשוק. יש לפזר אותם על השערות וזהו,"
"לעולם לא יראה אמיתי."
"לא? בזכוכית מגדלת לא תבדיל ביניהם. אנו חיים בעידן חילוף החומרים, ידידי. כובע מזכוכית ראית כבר?"
"לא," הודיתי. "למה מזכוכית?"
"אם נופל, אין צורך להרים אותו."
זה נראה לי. דומה שבכל זאת אין האנושות מדשדשת במקום.

"מה דעתך על ארון," שאלתי, "שיש לו ארבע רגליים גם מלמעלה?" ארבינקא הביט בי בפליאה. הוא אף פעם לא העריך אותח כראוי.
"רגליים למעלה?" הירהר. "אני מבין, אם גג הארון מתכסה באבק, פשוט צריך להפוך אותו."
"ברור."
"הדברים הביתיים האלה מאוד פרקטיים," כך ארבינקא. " מזמן אני מחפש, למשל , ממחטה עגולה."
" לא צריך לקפל אותה?"
"זהו."

..."זהו," ציינתי, "האדם נעשה עם הזמן מיותר לגמרי. מחשבי השח משחקים יותר טוב ממנו."
"כבר קניתי שניים," מסר ארבמנקא. "שישחקו להם בבית זה נגד זה, ואני בינתיים אלך לקולנוע."...


את הקטע המלא תמצאו בכתובת המייל של הקבוצה.

אין תגובות: